לא רבים יודעים את זה, אבל אני המעריצה מספר 1 של אחי הקטן (שמתקרב לגיל שלושים באותו הקצב שאני מתקרבת לגיל ארבעים). ההורים שלנו יכולים להגיד עד מחר שהם המעריצים מספר 1 שלו, אבל הם טועים. לכן כאשר הוא פונה אליי בכל בקשה שהיא, התשובה הראשונית היא תמיד: כן, אני אנסה
יום אחד קיבלתי מאחי הקטן, שבאותו הזמן התעתד לחזור למחנה הקיץ היהודי בארצות הברית, בו הדריך מספר שנים, כראש עדה (אחראי על כל הקבוצות של שכבת גיל מסויימת, חניכים ומדריכים כאחד), את ההודעות הבאות
הדבר הראשון שעשיתי היה לצייר סקיצה בעיפרון בספר הסקיצות שלי. שלחתי לו אותה לאישור ראשוני של הרעיון
לאחר קבלת האישור העברתי אותה לתוכנת הציור בטאבלט שלי, ויצרתי שתי אופציות אפשריות שעלו לדעתי מבחינת צבעים
לאחר ששלחתי גם אותן אליו, החלטנו שנפגש על מנת שנוכל ביחד לעבוד ולשנות את הסקיצה (אחי למד אז אנימציה, אז לעבוד עם תוכנות ציור על לפטופ לא היה זר לו). אחרי פגישה מאוד נחמדה שכללה, בין היתר, עבודה על הסקיצה החלטנו על איך נתקדם
הוא ביקש שתי בובות רבי זהות מבד פליז, שמנמנות, ג'ינג'יות עם משקפיים, בלי סממנים ברורים של זכר או נקבה, עם כיפה וטלית זהות, אחת בבגדי יום-יום של המחנה ואחת עם בגדי שבת. מי שהיה במחנה קיץ יהודי אמריקאי, בעיקר של הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי, יודע שהרבים והרבות (רבנים ורבניות לא נשמע לי מדוייק) לובשים לרוב ביום-יום מכנסי חאקי קצרים, חולצת טיי-דיי, וסנדלי שורש. אלה הבגדים שהחלטנו להלביש את אחת הבובות. מי שהיה במחנה קיץ יהודי אמריקאי יודע גם, שהרבים והרבות נוהגים בערב שבת ללבוש מכנסיים ארוכים (ג'ינס יפה או מכנס אלגנטי אחר, לא משהו יותר מדי מחוייט), חולצה קצרה מכופתרת, ונעליים סגורות. אלה הבגדים שהחלטנו להלביש את הבובה השניה. שמחים וטובי לב נפרדנו וחזרנו כל אחד לביתו
כדי ליצור של בובות זהות (עד כמה שניתן, בכל זאת - עבודת יד) הייתי צריכה ליצור גיזרה אותה אוכל להעתיק פעמיים על הבד. על מנת לא לבזבז הרבה בד יקר בניסיון וטעיה עד שאצליח ליצור את הגיזרה הרצוייה, החלטתי להתחיל בקטן. החלטנו שהבובות יהיו בסביבות הארבעים ס"מ גובה, בערך עשרה ס"מ לראש וכל השאר גוף גדול וגפיים קטנים. שירטטתי על נייר את מה שקיוויתי שיצור את צורת הגוף והגפיים עליהם החלטנו בגודל של עשרה ס"מ, במחשבה שאוכל אחר כך להכפיל את הגיזרה פי שלוש במכונת צילום וליצור ממנה את הבובות הגדולות. כל גיזרה ניסיונית ששירטטתי גם העתקתי לבד הפליז, תפרתי ומילאתי באקרילן על מנת לראות אם הצלחתי ליצור את הגוף המושלם. בגלל ששתי הידיים הן בעצם העתק מראה אחת של השניה, וכך גם הרגליים, ויתרתי על לתפור שתיים מכל אחת בשביל הסקיצה הקטנה והסתפקתי באחת מכל אחת. כשהגעתי למה שנראה לי הצורה הנכונה, שלחתי לאחי תמונה לאישור וקיבלתי ממנו תגובה מידית
התוכנית שלי להכפיל את הגיזרה במכונת צילום כדי שתתאים לגודל הבובות הגדולות עבדה נהדר, וכך נוצר לו הגוף של הבובה הראשונה
הראש נוצר מיד אחריו וחובר לגוף. הבובה הבסיסית הראשונה של הרבי נולדה
אחרי חזרה על אותן הפעולות פעם נוספת נולדה גם הבובה השניה
עכשיו כשתפירת הבובות הסתיימה יכולתי להתחיל לעבוד על הפרטים שאמורים לבוא איתן. בגלל שהצמר שהזמנתי בשביל השיער הג'ינג'י של הבובות עוד לא הגיע, התחלתי ביצירת הטליתות מבד סטן לבן, סרטי סטן כחולים ברוחב שונה, וחוט ריקמה לבן בשביל הציציות. כשהצמר הגיע, גזרתי וחילקתי אותו לקבוצות באורך השיער שרציתי ותפרתי אותן קבוצה קבוצה לראש של הבובות. תפרתי כיפות קטנות מבד כחול וציירתי עליהן באקריליק את סמל מחנה הקיץ אליו אחי רצה לקחת את הבובות
הכנתי משקפיים מאזיקונים אותם עטפתי בבד פליז שחור
תפרתי חולצה מכופתרת
תפרתי חולצת טריקו לבנה וצבעתי אותה בטיי-דיי
תפרתי מכנסיים. תפרתי נעליים סגורות מבד כחול עם שרוכים מחוט שעווה שחור. הכנתי כפכפי "שורש" (סנדלים לא התאימו לצורה של הרגל) מספוג דחוס שחור וסרט כחול עם קווקוים לבנים
שתי בובות דומות מאוד של רבי בבגדי יום-יום ורבי בבגדי ערב שבת נולדו
עברו מספר שנים, אחי טס למחנה הקיץ עם הבובות וגם חזר איתן, מצא עבודה כאנימטור בסטודיו מצליח, יצא מבית ההורים שלנו לדירה משל עצמו, אבל השאיר את הבובות שם. לפני שבועיים קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה, שהכניסה בי את המוטיבציה לכתוב את סיפור ההזמנה הזה
