את כרית הכס הראשונה תפרתי בגלל תקופה לא קלה בה כאב לי לשבת על כיסאות. הייתי צריכה שהרגליים שלי יהיו ישרות ושיונחו על משטח רך כדי שהכאב יהיה נסבל ואוכל לשבת ולעבוד. נאלצתי לעבוד מהמיטה. אמנם היו לי כריות רבות, אבל הרגשתי שחסרה לי היציבות של משענות הגב והזרועות על מנת שיהיה לי נוח לעבוד. חיפשתי ברשת כל מיני סוגים של כריות, אבל לא מצאתי משהו שיענה על כל הצרכים שלי. הדבר הקרוב ביותר שמצאתי הייתה כרית הנקה, שנותנת תמיכה לידיים, אבל לא לכל הגב ולצוואר. נזכרתי שראיתי פעם כריות לילדים שנראות כמו ספות קטנות. אמרתי לעצמי שאולי אנסה ליצור לעצמי משהו דומה, אבל לגודל שלי - של אדם מבוגר

שרטטתי צורה שנראתה לי עונה על הצרכים שלי. תפרתי אותה מבדים עבים שהיו לי בבית, בלי יותר מדי התחשבות בצבעים, ומילאתי אותה במילוי כריות שהוצאתי מכריות של ספה ישנה שיועדה לפח

הכרית הייתה נוחה מאוד. השתמשתי בה כל יום. בזכות שאין לכרית תחתית, יכולתי להזיז את משענות הידיים לאיזה כיוון שהיה לי נוח באותו הרגע. השתמשתי בה כשעבדתי על הלפטופ שלי, על הטאבלט, כשציירתי וכשאכלתי, הכל מהמיטה

יום אחד, בעודי אוכלת, הצלחת החליקה לי והאוכל נשפך על הכרית ועל המיטה. את הסדין לא היה בעיה לנקות - פשוט להחליף אותו ולשים אותו בכביסה. אבל איך אני אצליח לנקות את הכרית? נאלצתי לחשוב על פתרון. לכרית צריכה להיות אופציה להורדת הבד מהמילוי כדי שיהיה אפשר לכבס אותו

מה שעשיתי היה לתפור שלוש כריות נפרדות, שתיים בגודל של משענות הידיים ואחת בגודל משענת הגב. פרמתי את התפר התחתון האחורי של הכרית שאותה רציתי לכבס, הוצאתי ממנה את המילוי, והעברתי אותו לשלושת הכריות החדשות. במקום התפר שפרמתי תפרתי רוכסן. עכשיו הכרית הפכה לשלוש כריות נפרדות אותן ניתן להכניס ולהוציא מכיסויי שנותן להן מבנה

המיטה עם הכרית עליה הפכה להיות מרכז החדר, לכס מלכות כמעט. בכל פעם שאחי היה בא להתארח, הוא היה מתיישב על הכס ומתרווח. כל פעם הוא היה מכריז שהוא חייב כזאת. כשהוא עבר דירה, הוא החליט שזאת ההזדמנות המושלמת להזמין ממני כרית דומה, כי עכשיו יהיה לו מקום אמיתי בשביל הכס

כששאלתי אותו על צבעים או דוגמאות, הוא ענה לי שהוא סומך עליי. למרות שזה מאוד ריגש אותי, התעקשתי לקבל כיוון. בכל זאת, יש אין ספור אפשרויות בחנויות הבדים